June 23, 2020

חזרת הביתה מהעבודה למשמרת שניה.

עמדת ליד הגן וחשבת לעצמך- לו רק היתה לי עוד דקה, עוד רגע.

אספת את הילד שלך עם הלשון בחוץ אחרי יום שלם של חוויות, קשיים, קונפליקטים,

ואת עייפה. פשוט עייפה.

ואז את מגיעה הביתה ואין לך כוחות להיות שם.

את בורחת לטלפון או לקפה שלך, ואז זה מתחיל.

הו...

April 25, 2020

הימים ימי קורונה והכל חסר וודאות.

הקרקע רועדת, הכל מכונס ולא ברור.

אנחנו עם הילדים וגם אמורות לעבוד ולתפקד

כשיש וירוס בלתי נראה שמולך עלינו, קורונה המלכה עם הכתר הבלתי מעורער.

ואשמה- מה איתה בימי קורונה? 

היא נמצאת ונוכחת. אם את מכירה את הביקורת העצמית והאשמה מקודם, בתקופת...

January 1, 2020

יש אנחה ששמורה רק לאמהות.
היא אנחה עדינה עדינה,
לפעמים בלתי נשמעת ובלתי נראית
שיש בה עולם ומלואו.
יש בה את כל השנים שחלפו ואת התחושה שבעצם חלפה דקה ומילדה הפכתי לאמא.
יש בה את הילדה שהייתי ואיך שגדלתי.
יש בה את חוסר האונים שלי מול הילדים שלי.
יש בה את הקצוות המשוננים ש...

September 24, 2019

כבר כמה שנים שיש לי בראש פוסט
על המיץ של הזבל
שלא עוזב אותי, אבל גם לא יוצא החוצה.

אולי כי גם אם מדברים כבר הרבה על הקושי שאחרי הלידה,
עליו פחות מדברים.

יותר מדברים על התקומה מהמשבר,
על היציאה מהדיכאון, על קושי ועל מורכבות,
והיום אני רוצה לכתוב על המיץ- המלוכלך, הדלו...

June 13, 2019

שומעת שניה? 
תסתכלי לי רגע בעיניים. 
אני את, 30 שנה אחרי התמונה הזו. 
אני רוצה לספר לך כמה דברים. 
אני רוצה לספר לך שאת יפה. 
כן, בחרתי דווקא במשהו לכאורה שטחי, 
אבל הוא כל כך לא. 
אל תתאמצי להסתיר, להתחבא מאחורי בגדים כהים. 
תלבשי צבעוני, תלבשי את עצמך. 
נכון, כשתסתכל...

May 4, 2019

בהרבה מאוד מצבים אנחנו מרגישות כנשים שהן אמהות שהקרקע שלנו רעועה,
שאם יבוא מישהו וינשוף לעברנו, פווו קטן, אנחנו עפות כמו עלה נידף ברוח.

לפעמים גם הילדים שלנו מרגישים את זה.
 

כשאנחנו עוברות יום קשה בעבודה, כשיש איזה שינוי פתאומי, כשאחד הילדים חולה, באיזשהו מעבר, אפשר להר...

January 7, 2019

אני מאלה שלוקח להם זמן לקום בבוקר. 
אני יודעת, יש כאלה שמתעוררים ויכולים ישר לנהל שיחות נפש מקיפות ועמוקות. 
אני לא. 
אני מרגישה שאני צריכה לאסוף את חלקיקי הלילה שלי. 
אני זקוקה למרחב שלי להתעורר בקצב שלי מבלי שמישהו יצטרך ממני משהו-

תשומת לב, חולצה (או חצאית חד קרן) א...

December 21, 2018

כמו צוענית אני מסתובבת לי בעולם. 

נכון, אני לא בדיוק הטייפ קאסט הצועני, את צודקת.
אני לא כזו הרפתקנית, פוחדת מטיסות ואוהבת לבלות בקרבת מקום. 

אבל בנפש, הו בנפש, אני צוענית לגמרי.

נפשי נודדת ונדדה במשך הרבה שנים למחוזות אחרים- למחוזות צרכיהם של אחרים, למחוזות הריצוי, למחוז...

October 18, 2018

זה פוסט שהתבשל בתוכי חודשים רבים. 
הוא בעבע ובעבע, והצליח לצאת החוצה בפייסבוק, בפוסט מהבטן שזכה להרבה מאוד תהודה. 

כאן אפשר להגיע אל הפוסט המקורי. 

וכך הוא נכתב:

פוסט שמתבשל בי חודשים. 
שני ילדים זו לא משפחה. 
את המשפט הזה אני שומעת וקוראת בגירסאות שונות בשנים האחרונות,...

September 1, 2018

מעברים. 

למרות שהזיכרון לא משהו, את המעבר לכיתה א׳ אני זוכרת. 

אני זוכרת שהתרגשתי לקנות את הציוד- את הריח החדש חדש של הספרים והמחברות. 

אני זוכרת את טקס עטיפת הספרים והמחברות בכל שנה מחדש. 

התרגשתי ללמוד לקרוא, כאילו הרגשתי שהמילה הכתובה תהפוך להיות ידידת אמת בעתיד. 

אני זו...

Please reload

רוצה לקבל את כל הפוסטים החדשים ישירות למייל שלך?

Please reload

  • youtube-logo-button
  • instagram-logo-button
  • facebook-logo-button
עיצוב: נסטיה פייביש | הטמעה: בנצי זסלבסקי © כל הזכויות שמורות לחני סער