לא הייתי מאלה שחלמו על האימהות כל חייהן, אך היה ברור לי שפסגת שאיפותיי כשיהיו לי ילדים היא- להיות אמא לביאה.
שקעתי בתוך דימוי האם שמגינה בגופה על גוריה, שאינה נותנת שיאונה להם כל רע, שכל מהותה והווייתה מוקדשים לאימהותה.
ובחופש הגדול, אני מרגישה שהאם הלביאה משתלטת עלינו, דווקא בימים חמים ועמוסים אלו עם הילדים. האם את אמא לביאה? כשמכנים מישהי "אמא לביאה" עולה בראשי הדימוי של מישהי שמהותה העליונה היא אימהותה.לעתים מקופל במהות הזו ויתור-ויתור על ה"עצמי" שלה כאישה, כאדם, כפי שקורה גם במקרים אחרים, כאשר הווייתנו מצטמצמת לכדי פן אחד מחיינו, משמעותי ככל שיהיה.
צילום: Shutterstock
כשאנחנו מצמצמות את עצמנו כאימהות לכדי מימד אחד, לא מן הנמנע שנחשוב בתבניות מוחלטות של שחור ולבן, של או או. אני אמא טובה או לא טובה. אני אשת קריירה או נשארת עם הילדים בבית. אני באופוריה או חווה קשיים ופחד. אני מאושרת או עצובה. מה יקרה אם ניקח בחשבון אפשרות של "גם וגם", של דו קיום? שלום בין כל חלקינו? יש בנו הכל: את גם תעשי המון למען ילדייך ולמען אושרם, וגם יש לך צרכים, תחומי עניין שאינם קשורים אליהם. את גם מאושרת על כך שנולד לך תינוק, וגם קשה לך מאוד וישנם רגעים שאת אומרת לעצמך: "למה הייתי צריכה את זה". את נהנית גם מלהיות ולשחק עם ילדייך, וגם סופרת את הדקות עד שהם הולכים לישון. את רוצה אותם הכי קרוב בעולם אלייך, וגם- כשמישהו מציע לקחת אותם ללילה, את המאושרת בנשים. את שמחה לסיים את עבודתך וללכת לאסוף אותם מהגן/ מבית הספר, וגם לוקחת לך נשימה עמוקה לפני הכניסה לשער מכיוון שממש לא מתחשק לך להתחיל משמרת שניה. את שמחה כשהם קוראים לך "אמא" בפעם הראשונה, וגם, לפעמים, לא יכולה לסבול את רצף קריאות ה"אמא" של ילדייך כשהם רוצים משהו. את רוצה להגן על ילדייך, להקל על סבלם, וגם רוצה לאפשר להם להתמודד ולהכין אותם לחיים. את רוצה לתת להם את כל מה שהם זקוקים לו, וגם רוצה להציב להם גבולות. את גם וגם-זו אמא לביאה.
היום היה לי כיף שהבנות קפצו עלי בבוקר, אבל גם התחשק לי להמשיך לישון מעבר לשעה חמש וחצי בבוקר....
ומה איתך? אשמח שתכתבי בתגובות האם גם את לקחת חלק בגם וגם האימהי.