• youtube-logo-button
  • pinterest-logo-button
  • instagram-logo-button
  • facebook-logo-button
עיצוב: נסטיה פייביש | הטמעה: בנצי זסלבסקי © כל הזכויות שמורות לחני סער

איך אדע אם אני חווה קושי רגשי לאחר הלידה?

5.10.2015

היא התקשרה אליי, בוכיה, כשבועיים לאחר הלידה הראשונה שלה ואמרה:
"אני לא מכירה את עצמי ככה. אני בדרך כלל אדם אופטימי, מלא חיים, ובימים האחרונים אני בוכה כל כך הרבה. איך ייתכן שסוף סוף הגיע אל חיי התינוק שכל כך רציתי, ואני מרגישה ריקנות, עצב, כעס. מה לא בסדר איתי? אולי עשיתי טעות? למה מגיעה לו אמא כזו?"

 

כך נשמעה מתאמנת אהובה שלי על קו הטלפון. היא התקשרה בעקבות כתבה שקראה על דיכאון לאחר הלידה בהשתתפותי, ובמשך כמה מפגשים הייתה חרדה מאוד מהאפשרות שהיא חווה דיכאון לאחר הלידה.

איך תדעי אם את חווה קושי רגשי לאחר הלידה?
אני מאמינה שאת יודעת את התשובה, גם אם היא מתחבאת עמוק בתוכך, בתוך עמוד השדרה המנטלי שלך, כך שלא אוכל לתת לך מתכוני תחושות ורגשות או שאלון מכוון.
אך אני יכולה להביא לך עדויות מנשים שהציגו את עצמן בפניי כחוות קושי שכזה.
אם תמצאי את עצמך שם, הכל בסדר. הכל לגיטימי והגיוני.
עברת את האירוע המשמעותי בחייך, חייך השתנו ללא היכר ואינך האדם שאת מכירה כשאת מתבוננת בעצמך במראה.

נשים רבות מדמיינות את הקושי כמערבולת, שמחלחלת בהן לאט לאט, בחמקמקות וחלקלקות, ומשתכנת באזור הבטן. הן מתארות מערבולות של תחושות, מחשבות ורגשות שרוקדים בהן ריקוד חסר מנוח.את כל התחושות הללו אני מכירה באופן אישי.
לאחר הלידה הראשונה שלי, עברתי משבר. הרגשתי אשמה, בודדה, מבוישת.
הרגשתי שאני לא האמא שחלמתי להיות, ושהאימהות רחוקה אלפי שנות אור ממה שדמיינתי.
החוויה הזו הרחיקה אותי מעצמי. הרגשתי היטב את המערבולות הללו.

נשים רבות שאני פוגשת מדווחות על תחושות שהן חיות במעין סרט נע, עושות דברים באוטומט, מתקשות להתחבר אל תינוקן וחשות אשמה על כך, מלקות את עצמן על כך שבחרו להביא ילד לעולם ושאינן מצליחות ליהנות ממנו. רגשות של עצב וכעס נכנסים אל התמונה שבה הייתה אמורה להיות רק שמחה ואופוריה, לפחות על-פי תורת האומץ והגבורה שעליה גדלנו.
הדימוי הזה מתחבר גם לחוסר ההבדל בין יום ולילה בהתחלה, כך שגם פיזית יש תחושה שהחיים הם סרט נע אחד שאין בו הפסקות בין הסצנות.

"הכל מחובר. מתיש. תחושה שאני שקופה, בלתי נראית."

 

 

 נשים אחרות חשות שאוכלת אותן אש מבפנים, שהן מתפקדות, וכלפי חוץ הכל בסדר איתן, משחקות את משחק השמחה לעיני כל, ובפנים- תהומות של ייאוש, עייפות פיזית ונפשית, תחושה של מרמה, של "איך לא סיפרו לי קודם", תחושה שכל הווייתן מתנקזת בהנקה, חיתולים וחוסר שינה.


עלו גם תיאורים של חפיסת קלפים שנטרפה, ושהכל כל כך מבולגן ולא יודעים מהיכן להתחיל: ברמה הרגשית, הלוגיסטית- בכל הרמות. התסכול שעולה הוא:
"איך אסדר את הכל? מי אני בכלל? האם חיי ייראו ככה תמיד?".

ויש נשים שמרגישות את כל התיאורים הללו יחד.
כך הרגשתי אני לאחר הלידה הראשונה שלי.ואצל כולן, כל הנשים שאני פוגשת, המבקרת הפנימית עובדת קשה יותר מתמיד לאחר הלידה. היא אומרת להן: "את לא מספיק טובה- כאישה, כבת-זוג, כאמא. אולי אמא אחרת עדיפה עבור התינוק. איך יכול להיות שרק את מרגישה כך? את לא הראשונה ולא האחרונה שילדה. את מפונקת. אמא טובה אמורה להתנהג כל כך אחרת ממך."

אז אם את מרגישה את התחושות הללו או חלק מהן, אני רוצה לחבק אותך ולומר לך שזה הגיוני ולגיטימי לחלוטין, ושניתן להרגיש טוב יותר.
אני מבינה אותך.
את לא לבד.
זה בסדר להרגיש כמו שאת מרגישה, זה הכי טבעי והגיוני בעולם.
יש בך את הכוח להרגיש טוב יותר.
אני מאמינה בך.

אני מזמינה אותך לקבל מדריך שמציג 10 דרכים להקלה רגשית לאחר הלידה.להצטרפות לחצי כאן

 

Please reload

רוצה לקבל את כל הפוסטים החדשים ישירות למייל שלך?

Please reload