כמה פעמים אמרו לך או אמרת לעצמך: "תזרמי, שחררי, אל תקחי הכל ללב, קחי בקלות דברים"?
מרבית חיי הייתי עסוקה בלנסות להילחם בנטיה הטבעית שלי ולשחרר.
הנטיה הטבעית שלי היא לחקור, לדעת, להבין, גם את נבכי נפשי וגם את נבכי נפשו של האדם מולי.
וזה לא קל, אפילו מכביד.
וכל כך הרבה פעמים ניסיתי לשנות אותי, להתווכח עם המצב הקיים- שאני לא, ואף פעם לא אהיה, האדם הזורם הזה שאני מדמיינת או רואה בדמויות בסביבתי.
כמה פעמים מצאתן את עצמכן מתווכחות עם זה שהשמש זורחת? או עם זה שהעיניים שלך חומות או ירוקות?
או עם זה שיש עננים בשמיים?
וכמה פעמים מצאתן את עצמכן מתווכחות עם עצם זה שיש לכן תינוק או ילד עם טמפרמנט מסוים, או עם זה שאתן חשות רגשות אשמה, או עם זה שאתן בחופשת לידה, או עם עצם קיום תקופת הסתגלות למצב החדש?
כמה פעמים מצאתן את עצמכן רוצות לשנות אתכן, מתווכחות עם הנטיות הטבעיות שלכן? עם הרגישות שלכן? עם הטמפרמנט שלכן?
בכל הדוגמאות הללו ציינתי עובדות, דברים שקורים ברגע הזה ממש.
אם אהיה עסוקה בלהתווכח עם עצם קיומם, הרי שלא תישאר לי אנרגיה לצעד ההתפתחותי הבא שלי, להתמודדות עם המצב.
מה יקרה אם אקבל את המסגרת הזו שבה אני חיה עכשיו, ברגע הזה?
את שינוי הגוף, הטמפרמנט של התינוק, חוסר השינה, תקופת ההסתגלות לחיים החדשים ולזהות החדשה שלי, עצם זה שיש לי בכלל זהות חדשה.
אם אקבל את המציאות הקשיחה הזו שקורה ברגע הזה ואתייחס אליה כנתון, אוכל לרכז את מירב המאמצים שלי בהתמודדות עם המצב, באיך אני פועלת בתוך המסגרת.
אני עסוקה בלהשקיע אנרגיה בתוך המסגרת, ולא בלהילחם בעצם קיומה של המסגרת.
כשאני מתווכחת עם המסגרת, אני מבזבזת אנרגיה. ככה פשוט. אני משקיעה אנרגיה פעמיים- פעם אחת בויכוח, ופעם שניה בהתמודדות עם המצב. ואם המצב מורכב ודורש התייחסות מיוחדת, נותרה לי רק מחצית מהאנרגיה. לעומת זאת, כשאני מפנה את המשאבים שלי בהתמודדות עם הדבר, כשאני מרפה מהמלחמה על עצם קיומו, קורה קסם גדול. קורה שחרור, ומתרחשת זרימה. לא אותה הזרימה כמו שמתכוונים אלה שאומרים לך "תזרמי, שחררי", אלא זרימה אחרת- כזו שמקבלת את המצב הקיים בהווה, זוקפת את ראשה מולו ומקיימת איתו דיאלוג, גם אם כועס או לוחמני.
אם קיבלתי את זה שאני חווה כעת רגשות אשמה, אני יכולה לשוחח איתם, להבין מה הם אומרים לי, ולבחור כיצד אני מתנהלת איתם. יכול להיות שאבחר לכתוב אותם ולענות להם, יכול להיות שאבחר לתמלל אותם באמצעות חברה או עזרה מקצועית, יכול להיות שאקשיב להם ואבין שמקורם בעבר ואינני זקוקה להם, ויכול להיות שאכעס עליהם ואבחר להילחם בהם. אני יכולה להילחם בהם רק אם אני מכירה בעצם קיומם.
הבחירה קיימת רק בתוך מסגרת.
אז- מה הדבר האחד הזה שאתן נוטות להתווכח עם עצם קיומו, שקבלתו כמסגרת יכולה לשחרר אתכן במעט? כתבו לי אותו למטה, ואני מזמינה אתכן להתאמן השבוע על קבלת המסגרת, להיות במודעות של הויכוח שלנו עם קיומה, ולנסות לקבל אותה בדיוק כפי שהיא ולראות מה קורה.