המסע אל בסיס האם-טיול בין התחנות, חלק א׳

15.10.2016

בקבוצת הפייסבוק שלי "נולדות- קהילה רגשית לנשים שהן אימהות" (להצטרפות לחצי כאן), ערכנו בחודש האחרון מסע מרגש ומיוחד.

במסגרת המסע הזה, פירקתי את קבוצת "המסע המשותף אל בסיס האם" (לפרטים לחצי כאן) שאפתח לאחר החגים לתחנות מסע.

10 מפגשים-10 תחנות.

 

עבור כל תחנה, שאלתי שאלה, הצעתי חומר למחשבה, משימה, אימון בית מהחומרים המעודכנים והמשובחים ביותר שלי שליקטתי וארגתי באהבה בשנים האחרונות, בעודי חולמת על קבוצת מסע שכזו.

התגובות היו נהדרות, מתמסרות, כנות, משתפות פעולה, ובסיומו של המסע הזה, בן 10 התחנות, כל משתתפת גילתה רבדים נוספים בעצמה, כאלה שיכולים להיות לה לעזר בתרמיל המסע.

אחת המשתתפות כתבה: "עבורי, עצם היציאה והשהייה במסע, היכולת הזאת להקדיש מחשבה וכתיבה למשהו שנוגע וקשור אך ורק אליי - היו סוג של הישג מבחינתי. בטוחה שזאת רק תחילתה של דרך נפלאה. שמחה שאזרתי אומץ לצאת אליה ומודה לך על האפשרות."

 

ואז, חשבתי לעצמי: למה שלא ירויחו עוד נשים מהאפשרות להתקרב אל עצמן?
ולכן, אשרטט ואפרט גם כאן את תחנות המסע שעברנו, את כל 10 התחנות עם ההזמנות המקוריות שלי לחברות "נולדות".
אעשה זאת בשני פוסטים נפרדים בבלוג בכדי לא להעמיס וכדי שהדברים יוכלו לשקוע ולהיטמע.

 

אני מזמינה אותך לקחת דף ועט (או מחברת יפה), לנשום עמוק,  ולהתחיל את הדייט עם עצמך. 
את תשובותייך את מוזמנת לכתוב למטה או לשתף אותי במייל, ונמשיך את הפינג פונג, בדיוק כפי שעשיתי בקבוצה. 

 

 

תחנה מספר 1- מי אני עכשיו ולאן אני הולכת?

בשלב הראשון, אני מזמינה אותך לכתוב במילה אחת בלי לחשוב: 
אני אישה __________. 
אני אמא ___________. 
אני בת-זוג __________. 
אני ילדה ___________.

 

לאחר מכן- כתבי במילה אחת בלבד מי היית רוצה להיות בסיום המסע- לא רק בסיום הפעילות, במסע שלך עכשיו, בנקודת הזמן הזו. 
את רוצה להיות יותר שלווה, קלילה, מאושרת (או כל דבר אחר שלא ציינתי)?

 

ולסיום סיומת- בואי נשים בתרמיל שלך צידה לדרך מנטלית. 
אם תוכלי לקחת מסר אחד בלבד לדרך- משפט ששמעת פעם, ציטוט משיר או ספר שאת אוהבת, מה הוא יהיה?
צייני לך את המסר שהיית רוצה שילווה אותך במסע הזה, כתבי אותו בגדול במחברת, ושימי אותו בתרמיל הדמיוני של המסע.

 

 

תחנה מספר 2- כשאגיע לשם, איך זה ייראה?

את יודעת מה דעתך עלייך, את יודעת לאן תרצי להגיע ומהו המסר שתרצי לקחת איתך לדרך.

ועכשיו- כשתגיעי לשם, איך זה ייראה?
 

כתבת במילה בתחנה הראשונה מה היית רוצה לזמן אל חייך- שלווה, רוגע, הנאה, שמחה ועוד.

בתחנה הזו נשאל את עצמנו איך תיראה הסיטואציה שבה את מה שרצית להיות.

אילו הייתי מצלמת סרט, והיתה בו סצנה כשאת במיטבך, כשאת בדיוק במקום שאת רוצה להיות, מה היא תהיה?

תארי את הסצנה בפרטי פרטים (כמה שיותר מפורט- יותר טוב):
מה את לובשת, עם מי את שם, מה את אומרת, מה את רואה, מה את מרגישה.

 

 

 

תחנה מספר 3-מה אני אורזת בתרמיל המסע?
אחרי שהבנת מי את עכשיו, לאן את רוצה להגיע ואיך זה ייראה, יש לך הזדמנות להתבונן על מה את לוקחת איתך בתרמיל חייך יום יום, שעה שעה, לפעמים מבלי לדעת.

חוזקות ומשאבים.

חוזקות- במה את חזקה? במה את מיוחדת? שאלה קשה... נכון?
מאוד קשה לנו להעיד על עצמנו את חוזקותינו, ולכן- משימה.

 

לכי ל-3 אנשים שונים שמכירים אותך ושאלי אותם: "במה אני חזקה"? בקשי תשובות ממוקדות של מילה או שתיים וכתבי אותן בדיוק כפי שהן. התשובות המעניינות הן דווקא אלה שמפתיעות אותנו, שמפילות אותנו מהכיסא.

אני יודעת שזה לא פשוט לבקש מהקרובים אלינו מראה שכזו, הייתי שם.

כשעשיתי את התרגיל הזה לראשונה בלימודי האימון שלי לפני 7 שנים, הופתעתי מאוד מאמא שלי ומעידן, בן הזוג שלי.

זו הייתה מראה מכוננת עבורי, ובדיעבד אני כל כך שמחה שביקשתי אותה. חלק מהדברים ממש לא ראיתי ולא ידעתי...

משאבים- מהם חטיפי האנרגיה שלך בדרך שלך, בחייך?

ערכי רשימה של כל המשאבים שאת יכולה לחשוב עליהם בחייך. הם יכולים להיות מוחשיים (עזרה, זמן, כסף, בית), והם יכולים להיות בלתי מוחשיים, כמו חברות, משפחה, משהו שעוזר לך ברגע משבר (מוסיקה, תמיכה של מישהו, אירוע מן העבר שהרגשת בו ממש טוב-כעוגן, מסרים שאת מקיפה את עצמך בהם).

 

 

 

תחנה מספר 4- מה חשוב לי?

את כבר יודעת מי את עכשיו, לאן את הולכת, איך זה ייראה, מה החוזקות והמשאבים (חטיפי האנרגיה) שתקחי איתך בדרך. 
התחנה הרביעית עוסקת בשאלה- מה חשוב לך, מה מנחה אותך בדרך? 
ערכים.

בוודאי שמעת עליהם מתישהו. הם אלה שמראים לנו את הצפון שלנו, את הדרך שלנו, את המשמעות שלנו בעולם. 

 

בתחנה הזו, אזמין אותך לענות על שתי שאלות: 
1. ספרי על אדם שאת מעריכה או מעורר בך השראה. הוא יכול להיות קרוב או רחוק, חי או מת.

תארי בפירוט מה בו מעורר בך השראה, מה את מעריכה, ואם אפשר תני דוגמא לביטוי הפיזי של הדבר שמעורר בך השראה.

2. מה היה חלום הילדות שלך? מה רצית להיות כשהיית ילדה? עני בלי לחשוב, ומי שלא יודעת או לא זוכרת, אפשר לשאול את ההורים או האחים :-).

 

 

 

תחנה מספר 5- איך אני מדברת לעצמי?

אומרים- "החיים והמוות ביד הלשון", ואני אומרת- כל מערכות היחסים שלנו, עם עצמנו ועם הסביבה הן ביד הלשון. 
השפה שבה אנחנו מדברות קריטית לדימוי העצמי שלנו, לביטחון העצמי, לתחושת המסוגלות שלנו בעולם, ואני מתכוונת קודם כל לשפה שלי ביני לבין עצמי. 
שימי לב, כשפקידי הביקורת הפנימית שלך מגיעים לבקר, מה הם אומרים לך ובאילו מילים.

הרבה פעמים, זה הופך להיות הקול הפנימי שלך.
הוא יכול לומר שלהביא לעולם ילד אחד זה אנוכי, שללכת לשיעור פילאטיס זה אנוכי, שאמא אמורה לרצות להיות עם הילדים שלה כל הזמן, איזו מן אמא אני שאני רוצה שהוא יישן וכו'. 


נסי לכתוב משפט ביקורת שחוזר על עצמו כשאת מרגישה אשמה או מתוסכלת.

אחרי שאנחנו רואות נכוחה מול מה אנחנו מתמודדות ביום יום, את הקול המרכזי, ננסה לפרק אותו.

 

אם המשפט שחוזר על עצמנו אצלי הוא (מבוסס על סיפור אמיתי): "את לא מספיק טובה", אנסה להתווכח איתו לוגית. 


* לשים סימן שאלה בסיום המשפט- בדרך כלל המשפטים הללו מלווים בסימן קריאה אחד או שלושה. בתרגול הזה אזמין אותך לנסות למצוא ראיות בבית המשפט הפנימי שלך לטובת הסנגוריה: אירוע מן העבר שמטיל ספק במשפט הביקורת, בדיקה לוגית האם נכון שאת אף פעם לא מספיק טובה, או לא מספיק טובה באופן גורף. 


* לנסות לדמיין מה היה קורה אילו הילד שלך היה מגיע ואומר לך משפט כזה. מה היית עונה לו? 

 

 

הגענו אל מחצית המסע שלנו. כאמור, המחצית השניה תופיע בפוסט הבא. 

אם עברת בין התחנות הללו משהו משמעותי, אם תחושות מעורפלות עלו וחשת רצון לפרק אותן, כתבי לי. 

יותר מאשמח לפצח ולפרק יחד איתך את מה שעלה בעקבות מחצית המסע.

ואם הרגשת שהטיול בין התחנות מעורר אותך להתקרבות אלייך ולמחשבה, תארי לך איך זה בקבוצה האמיתית שלנו, בקבוצת "המסע המשותף אל בסיס האם!

 

בקבוצת המסע, ניפגש אחת עם השניה באמת, נתמוך ונחבק. נכיר את העוצמות והחוזקות שלנו, את התשוקות שלנו, את מחסומי הביקורת הפנימית והחיצונית שלנו, ובאווירה חפה משיפוטיות, נתחיל לפגוש את עצמנו מחדש.

נצא כולנו עם תחושה שזה בסדר.

 

זה בסדר להתרפק ולהתפרק, זה בסדר להיות בדיוק מי שאני, זה בסדר להרגיש את הכל, זה בסדר לרצות משהו למען עצמי, גם ללא קשר למשפחתי, זה בסדר.

אנחנו בסדר. הכל בסדר. ומתוך המקום הזה נשנה את מה שמבקש שינוי, נצעד בדרך שמבקשת שנצעד בה.

ואני יודעת- אנחנו עייפות, אנרציית החיים נוכחת, ולא תמיד יש לנו כוח להיכנס לתהליך שכזה, תהליך של שינוי, אבל לפעמים, אנחנו מרגישות במקביל לעייפות גם בעירה פנימית, אש של רצון להבין אותנו יותר, להתקרב אלינו יותר, להתחבר אל עצמנו ממקום אחר.
לפרטים נוספים לחצי כאן. 

נתראה במחצית השניה של המסע :-). 

 

Please reload

רוצה לקבל את כל הפוסטים החדשים ישירות למייל שלך?

Please reload

  • youtube-logo-button
  • pinterest-logo-button
  • instagram-logo-button
  • facebook-logo-button
עיצוב: נסטיה פייביש | הטמעה: בנצי זסלבסקי © כל הזכויות שמורות לחני סער