• youtube-logo-button
  • pinterest-logo-button
  • instagram-logo-button
  • facebook-logo-button
עיצוב: נסטיה פייביש | הטמעה: בנצי זסלבסקי © כל הזכויות שמורות לחני סער

המסע אל בסיס האם-טיול בין התחנות, חלק ב׳

13.11.2016

כאמור, בקבוצת הפייסבוק שלי "נולדות- קהילה רגשית לנשים שהן אימהות" (להצטרפות לחצי כאן), ערכנו לפני כחודשיים מסע מרגש ומיוחד.

 

במסגרת המסע הזה, פירקתי את קבוצת "המסע המשותף אל בסיס האם" שנפתחה בשבוע שעבר בקול תרועה עדינה של התרגשות, לתחנות מסע.

10 מפגשים-10 תחנות. בדיוק כמו תהליך אימון אמיתי. 

עבור כל תחנה, שאלתי שאלה, הצעתי חומרים למחשבה, משימה, אימון בית מהחומרים המעודכנים והמשובחים ביותר שלי שליקטתי וארגתי באהבה בשנים האחרונות, בעודי חולמת על קבוצת מסע שכזו.

התגובות היו נהדרות, מתמסרות, כנות, משתפות פעולה, ובסיומו של המסע הזה, בן 10 התחנות, כל משתתפת גילתה רבדים נוספים בעצמה, כאלה שיכולים להיות לה לעזר בתרמיל המסע.

 

ואז, עלתה בי מחשבה: למה שלא ייהנו עוד נשים מהאפשרות להתקרב אל עצמן?
ולכן, התחלתי בפוסט הקודם בבלוג, לשרטט ולפרט את המסע שעברנו, את כל 10 התחנות עם ההזמנות המקוריות שלי לחברות "נולדות".
עשיתי זאת בשני פוסטים נפרדים בבלוג בכדי לא להעמיס וכדי שהדברים יוכלו לשקוע ולהיטמע.
אם הגעת לכאן לפני שעברת את החלק הראשון של המסע, אני ממליצה לעבור אליו קודם. 
לפוסט הקודם, לחלק א' של הטיול, לחצי כאן. 

 

אני מזמינה אותך, כמו בחלק הקודם,  לקחת דף ועט (או מחברת יפה), לנשום עמוק,  ולהתחיל את הדייט עם עצמך. 
את תשובותייך את מוזמנת לכתוב למטה או לשתף אותי במייל, ונמשיך את הפינג פונג, בדיוק כפי שעשיתי בקבוצה. 

 

 

 

תחנה מספר 6- מה חוסם אותי בדרך?
בתחנה הקודמת עסקנו בנושא השפה, איך אני מדברת אל עצמי. 
זה חלק ממה שחוסם אותי בדרך, אבל לא רק. התרגול בתחנה הזו יעסוק באמונות מגבילות- פרדיגמות. 
יש כל מני משפטים שחוזרים על עצמם שאני אומרת לעצמי, משפטים שמבטאים עמדה, אמונה כלשהי. 
למשל: "אמא טובה היא אמא שרוצה להיות כל הזמן עם ילדיה", או "אם אני מאפשרת לעצמי משהו, זה על חשבון על הילדים". 
מדובר במשפטים כלליים ששמעתי מתישהו, הפנמתי מתישהו בעברי, ינקתי ממשפחתי, מחבריי, ממורים, והפכו לחלק ממני, מתרמיל המסע שלי.

 

כעת אזמין אותך למפות את האמונות הללו. 
כתבי את כל משפטי סימן הקריאה שעולים בדעתך ומבטאים עמדות. 
באופן טבעי, יעלו האמונות שמעסיקות אותך בתקופה האחרונה. 

 

בשלב השני, אזמין אותך לדייק את המיפוי, ולכתוב ליד כל אמונה האם את עדיין מאמינה בה, או שהיא נמצאת בתוך תרמיל המסע שלך כמו גיבנת (כלומר- שהיית רוצה לשחרר אותה). 
ואפשר לשחרר אמונות מגבילות. באחריות אישית :-).

 

 

 

 

תחנה מספר 7- חמלה עצמית, הרשות להיות אנושית
קראתי לאחרונה הרבה מאוד חומרים על חמלה עצמית, ומצאתי קשר מעניין בינה לבין בודהיזם.
בודהיזם רואה סבל כחלק מהחיים. 
רגשות אשמה והלקאה עצמית עפ"י הגישות הללו הן סבל על סבל. 

 

מחקרים על חמלה עצמית מציעים התערבויות קצרות וממוקדות בתוך מערבולת המחשבות השליליות (למשל מחקרה של ד"ר כריסטין נף, 2012). ההתערבות מתמקדת לא בשינוי המחשבות השליליות (שהרי הן נתון), אלא בשינוי יחס האדם כלפי המחשבות והתחושות הללו.

 

בתחנה הזו, אני רוצה לתת לך כלי אחד מרכזי מאוד שמבוסס על תורת הקשיבות, Mindfullness וההתמקדות. 
שתי הגישות הללו מציעות שנשאל את עצמנו: "מה שלומי עכשיו?", "מה יש בי עכשיו (אילו קולות)"?
זוהי תשומת לב מתמשכת ומכוונת לתחושות ומחשבות המתקיימות עכשיו, בהווה. 


ובפרקטיקה- קחי משפט כללי שאת אומרת לעצמך ועל עצמך כרגע, ונסי לדייק ולהפוך אותו ליותר ספציפי.

כשעולה בי המחשבה הכללית "אני כישלון", אני מתכוונת ל"קשה לי עכשיו" או "אני מתבאסת שנכשלתי?"
למה אני זקוקה עכשיו, כשזיהיתי שקשה לי או שאני מתבאסת? מה יתמוך ויעזור לי?

כתבי את המשפט הקשה ביותר שאת נוטה לומר על עצמך, כתבי גם דוגמא למתי הוא עולה וננסה לדייק יחד, אם תרצי. 

הספציפיות הזו עוזרת לדייק את עצמנו ולקדם אותנו.

במקום להשתמש במשפטים כלליים, המחשבות המעכבות מהחלק הראשון של התרגול, אנחנו משתמשות במילים המדויקות שמבטאות את התחושות המדויקות עבורנו.

 

 

 

תחנה מספר 8- מה עוזר לי להחליט?
אני רוצה לתת להזמין אותך לתרגל בתחנה הזו שני כלים נהדרים בעיניי מתורת הקאיזן ומעולם הילדים. 
בכל פעם שעומדת בפנינו החלטה או דילמה, מפריעים לנו להחליט, לתפיסתי, שני דברים: 
1. השינוי נראה מפחיד וגדול מדיי. 
2. נדמה שיש לנו רק ברירה אחת או שתיים, ובאופן כללי נתוני ההחלטה מעורפלים.

 

שני הכלים שאציע נותנים מענה לשני הדברים הללו. 
1. צעד קטן לשינוי גדול- כשאת מעוניינת לעשות שינוי, חשבי ובדקי מהו הצעד הקטן ביותר שתוכלי לעשות לעבר המטרה (ואני מתכוונת קטנטן). למשל- אם אני רוצה לסדר חדר משחקים בבית, הצעד הקטן שלי יהיה להזיז בובה ממקום למקום. הצעד הקטן מייצר עבורי תנועה ראשונה שתייצר עוד ועוד תנועות אחרות. 

2. שמש אסוציאציות- כמו בביה"ס, זוכרת? כשעומדת בפניי דילמה ואני מרגישה את ערפול האפשרויות והתחושות, אני כותבת במרכז הדף מהי הדילמה בעיגול, וממנו שולחת חצים ופורסת את כל מה שמתחולל בתוכי בעקבות הדילמה הזו- תחושות, מחשבות, אפשרויות (נסו להרחיב כמה שניתן).
המטרה היא לראות מול מה אני עומדת, ולהרחיב את מנעד האפשרויות העומדות לרשותך.

 

 

 

תחנה מספר 9- איך אני מתקשרת עם הסביבה?
התחנה הזו עוסקת בדיאלוג- דיאלוג עם עצמנו שמשליך על דיאלוג עם הסביבה. 
הדיאלוג תמיד מתחיל מאיתנו, ולכן עברנו כמעט את כל תחנות המסע עד לנקודה הזו- נקודת התקשורת עם הקולות החיצוניים, הסביבה שלנו. 

 

הכלי שאתן היום תקף לכל סוגי התקשורת, וכפי שתראי, גם להיבטים נוספים של החיים. 
דיוק וספציפיות. 


מכירה את זה שכשאת מתקשרת עם אנשים, מסיטואציה מסוימת מאוד הדיון הופך להיות כללי ומקיף מאוד?
אז אני מציעה- להיפך.
בואי נהיה הכי מדויקות וספציפיות לגבי הבקשות שלנו, הצרכים שלנו, הרגשות שלנו והסיטואציה עצמה. 
כל משפטי ה: "את תמיד ________", "אתה אף פעם לא ________", "למה אתה כל הזמן ___________?",

"את עושה בדיוק את מה שעשית כשרבנו לפני חצי שנה"- הם משפטים מעכבים, חוסמים. 


כשאני משתמשת במילים הכלליות הללו, בהיגדים הגורפים הללו, אני לא מאפשרת שיח אמיתי על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, על הנקודה שבה התקשורת התחילה, על השורש האמיתי והמדויק.

 
אני בטוחה שאת יודעת כמוני, שכשאנחנו מתחילות להעלות באוב דברים מן העבר, טוב לא יוצא מהסיטואציה. 
ואני אומרת- בהחלט להגיד מה שעובר עלינו, לשתף באופן ישיר וברור, לא לוותר על המסר, אבל לדייק. 
לדבר על הצורך שלי באותו רגע, הבקשה שלי, ולא על הצהרות הרות גורל וגורפות. 
שיח אני במקום שיח אתה, 
ספציפי ומדויק במקום כללי וגורף. 

 

 

 

תחנה מספר 10- יומן מסע

עברנו כבר 9 תחנות.

בכל אחת עברנו משהו. גילינו על עצמנו משהו. 

בכל כמה חודשים, אני עוברת מסע כזה בעצמי, ובכל פעם התשובות שלי שונות, הדיוקים שלי שונים, אני יוצאת עם תובנות חדשות. 
 

הנה סיכום קצרצר של התחנות שעברנו: 

1. מי אני עכשיו ולאן אני הולכת?

2. כשאגיע לשם, איך זה ייראה?

3. מה אני אורזת בתרמיל המסע? (חוזקות ומשאבים)

4. מה חשוב לי ומה מנחה אותי? בדרך (ערכים)

5. איך אני מדברת לעצמי? (שפה)

6. מה חוסם אותי בדרך? (חסמים ופרדיגמות)

7. חמלה עצמית- הרשות להיות אנושית

8. מה עוזר לי להחליט? (קבלת החלטות)

9. איך אני מתקשרת עם הסביבה? (תקשורת מקרבת)

 

 

התחנה הזו מוקדשת כולה לסיכום התהליך שעברנו, ולפתיחת התהליך שעוד ימשיך ויהדהד בליבך. 

אז- כמה שאלות סיכום לי אלייך, את מוזמנת לענות לעצמך, או לי (כאן למטה או במייל. אני תמיד שמחה על הכתיבה והתקשורת ותמיד עונה):  
 

1. מה גיליתי על עצמי במסע הזה?

2. איזו תחנה דיברה אליי הכי הרבה ולמה?

3. מה הצעד הקטן שאקח מכאן והלאה להמשך הדרך?

4. על מה אני אומרת תודה לעצמי בסיום המסע?


אני מאחלת לך שפע של חמלה עצמית, שתתבונני עלייך בעיניים מיטיבות יותר, מקבלות יותר, שלמות יותר, רכות יותר. 

 

באהבה גדולה,

חני

 

 

 

Please reload

רוצה לקבל את כל הפוסטים החדשים ישירות למייל שלך?

Please reload