חזרת הביתה מהעבודה למשמרת שניה.
עמדת ליד הגן וחשבת לעצמך- לו רק היתה לי עוד דקה, עוד רגע.
אספת את הילד שלך עם הלשון בחוץ אחרי יום שלם של חוויות, קשיים, קונפליקטים,
ואת עייפה. פשוט עייפה.
ואז את מגיעה הביתה ואין לך כוחות להיות שם.
את בורחת לטלפון או לקפה שלך, ואז זה מתחיל.
הוא מתעורר ומתגנב לאט לאט, בלי שבגלל תרגישי.
הוא אומר לך שאת לא מספיק טובה,
שאמא טובה צריכה להיות נוכחת ולשחק,
שאמא טובה צריכה לשים את עצמה אח״כ ואת הילד שלה קודם.
הוא מנקר ומנקר בך עד שאולי בלית ברירה את עושה כדבריו,
ואז שוב מותשת וחסרת כוחות,
וגם על זה את מרגישה אשמה.
ההורות הזו מעוררת בנו כל כך הרבה,
והאשמה היא כמו תמרור בילט אין בתוך זה.
הרבה נשים שואלות אותי איך אפשר להיפטר מרגשות האשמה האלה.
והתשובה שלי... תשובה מבאסת אך אמיתית-
אי אפשר.
הכי מפתה להיפטר מהרגש הזה שלא נעים לנו להרגיש.
אצל חלקנו אשמה, אצל אחרות עצב ויש כאלה שאפילו שמחה.
הפיתוי לזרוק מהחלון כל כך גדול שאנחנו נאחזות באשליה שזה אפשרי.
דמייני רגע לעצמך שאת בטלפון בשיחת עבודה חשובה, והילד שלך בדיוק רוצה ממך משהו.
את בטלפון, ומרגישה את הכעס עולה, ומחליטה להחליק אותו בגרון ו... להתעלם.
ממנו, ומהילד שלך שכרגע צועק ״אמאאאא, אמאאאאא.״
מה לדעתך יקרה?
הווליום יגדל, נכון. הילד ימשיך להעלות את הווליום שלו בכל מני דרכים כדי שתשימי אליו לב. וגם הכעס.
כך גם עם אשמה וביקורת עצמית.
ככל שארצה להיפטר מהן, כך הן ישתלטו עליי בצורה של סטרס גופני, דאגות, חרדות ותנועה מעגלית של דקירות פנימיות.
אבל מה עם נחשוב קצת אחרת?
שזה שאת חווה אשמה אומר שאת אמא טובה. נקודה.
זה אומר שאיכפת לך, שאת שואלת שאלות, שהאימהות חשובה לך. כל כך חשובה לך עד כדי סטרס ודאגות שאת חווה ממש בגוף מתוך הרצון שלך להשתפר ולהיות טובה יותר.
אז מה כן אפשר, את שואלת?
ליצור תנועה חדשה.
לא לנסות להיפטר ממשהו, אלא להפיק ממנו את מה שאפשר (לשאול שאלות, לקחת אחריות) וליצור לופ חדש של חמלה עצמית.
ועכשיו- דמייני שוב.
ברוכה הבאה ליקום המקביל שלך.
ברוכה הבאה לעולם שבו תוכלי לראות את הקמטים שלך ולהודות להם על הבגרות שהם מסמלים. ברוכה הבאה לעולם שבו תראי גם את העינים היפות שלך ולא רק את הבורות השחורים תחתיהן. ברוכה הבאה לעולם שבו תוכלי להסתכל על עצמך בפרספקטיבה- על מה שחזק ועל מה שפחות, לחבק את עצמך באנושיותך- על המר והמתוק, ולעוף על עצמך. כן, אני יודעת. את מצקצקת בלשון ופתאום הציניות קופצת.
אני לא מתכוונת לתעופה עצמית שדורכת על אחרים, ואני גם לא מתכוונת שתגידי לעצמך שאת מושלמת. אני כן מתכוונת שתרגישי ראויה, שתדעי שעוד תפלי ותטעי ככל שתתנסי, ושזה שאת מנסה ועושה זה מה שחשוב.
את עוד תפלי על הפנים לא מעט, וזה יכאב, אבל במקום שתפני אל עצמך חיצים דוקרים, תשאלי את עצמך למה את זקוקה ותקבלי חיבוק מעצמך או מאדם קרוב אלייך.
ברוכה הבאה לעולם שבו מותר להיכשל. ברוכה הבאה לעולם שמכיר בזה שלא, זה לא כיף להיכשל וגם סופר כואב לפעמים, אבל גם חלק מהחיים. ברוכה הבאה לעולם שבו נותנים מקום להכל- לשמחה ולכאב, לקינאה ולתסכול.
ברוכה הבאה לעולם שבו תקחי אחריות על הטעויות שלך, גם תתנצלי עליהן אם צריך,
אבל באהבה וחמלה לעצמך ולא מתוך דקירות פנימיות. ברוכה הבאה לעולם שבו הכאב הוא חלק מהחיים ומתוך הקבלה שלו הוא לא הופך לסבל.
ברוכה הבאה ליקום מקביל שבו את Good Enough ככה, בדיוק כמו שאת, גם אם את טועה.
גם אם צעקת הרגע על הילדים וגם אם לא היה לך כוח להכין ארוחת ערב או לשחק,
וכשתסתכלי במראה תראי אותך יפה בסדקייך, פגמייך ועוצמותייך.
(על התמונה המקסימה והחומלת: אורטל אקרמן עם עיני וידי הזהב. מכאן אפשר להגיע אליה).
זה העולם המאוזן שאני מאחלת לך.
מצד אחד, לקחת אחריות על הבחירות שלך, מצד שני- לעשות את זה בחמלה ואהבה לעצמך, בדיוק כמו שהיית מלמדת את הילד שלך לעשות כשהוא נכשל במבחן.
ומה הגשר בין הוויז׳ן הראשון לשני? הבנה אחת ויחידה.
שחמלה עצמית אינה ויתור עצמי.
שחמלה עצמית זה לא אומר לשבת על הגדר ולהגיד ״אני טובה כמו שאני״ בלי להתפתח ולהתקדם.
חמלה עצמית זה אומר-
1. לראות אותי ואת הפגמים שלי
2. לדעת שאני ראויה לאהבה של עצמי ושל אחרים
3. לשאול את עצמי מה אני צריכה ומשם לתקן, להתנצל או לקחת אחריות
4. להציב בפני עצמנו מטרות ריאליות ולא כאלה שלא נוכל לעמוד בהן, ואז נהיה תקועות שוב ושוב בלופ האשמה.
רוצה ללמוד איך לעשות את זה? הנה כמה פרקים בפודקאסט שלי ״בסיס האם״ שעוסקים בדיוק בזה- כלים לחמלה עצמית, לביטחון בעולם ולמציאת הקרקע הפנימית שלנו. בגוף ובנפש. תוכלי להקשיב דרך לחיצה על הלינקים או לחפש אותי באפליקציית הפודקאסטים שלך, להירשם ולקבל את כל הפרקים מיד כשהם יוצאים לטלפון הנייד שלך.
כדי ללמוד איך להתמודד עם רגשות האשמה, לחצי כאן.
כדי ללמוד איך למצוא את הקרקע בתוכנו, לחצי כאן.
כדי ללמוד איך להתייחס לעצמנו כמו מישהי שאיכפת לנו ממנה, לחצי כאן. כמו תמיד, אשמח מאוד לפידבקים, הערות, הארות ושיתופים על הכלים האלה.
את מוזמנת לכתוב כאן למטה או ליצור קשר מכאן.