אמא יקרה שלי,
אני רואה אותך.
אני רואה את האהבה שלך אליי.
אני רואה את הלילות נטולי השינה שבהם את לצידי- עייפה, מותשת ועדיין מאכילה ומנדנדת אותי.
אני רואה את החללים השחורים תחת עינייך, ואני חושב שאת הכי יפה בעולם.
אני רואה את החרדה שלך מהבכי שלי. זו רק הדרך שלי לתקשר איתך.
אני רואה את הרצון שלך לגונן עליי ולחבק אותי.
אני רואה את הלמידה שלך אותי, גם אני לומד אותך עכשיו.
אני רואה את השמחה שלך כשאני מחייך אלייך.
אני רואה את העיניים שנפערות כשאני עושה משהו חדש.
אני רואה את הבלבול.
אני רואה שאת מוכנה לעשות ולנסות הכל בכדי להרגיע אותי.
אני מעריך את זה.
אני רואה את הקושי שלך במעבר אל החיים החדשים, ואני מבין אותו. אני מבין אותך.
אני מרגיש אותך.
אני רואה שאת עושה את המיטב שלך,
והמיטב שלך נהדר עבורי. אני רואה אותי בעוד 30 שנה, כשהדבר הכי משמעותי שאזכור מילדותי הוא שאהבת אותי, ולא את כל הטעויות שתחשבי שעשית בדרך. אני יודע שאת אוהבת אותי. אני אוהב אותך. שלך,פיצקי.