יש אנחה ששמורה רק לאמהות. היא אנחה עדינה עדינה, לפעמים בלתי נשמעת ובלתי נראית שיש בה עולם ומלואו. יש בה את כל השנים שחלפו ואת התחושה שבעצם חלפה דקה ומילדה הפכתי לאמא. יש בה את הילדה שהייתי ואיך שגדלתי. יש בה את חוסר האונים שלי מול הילדים שלי. יש בה את הקצוות המשוננים של ההורות שאין לי דרך לא לפגוש. יש בה את הפוקוס רק לעבור את היום, רק להגיע לשעת השינה כדי לקבל לרגע קטן, קטנטן, את עצמי. יש בה את השאלה- מי אני בכלל. יש בה את הקביעה שאני לא מספיק טובה.
יש בה אינסוף סימני שאלה וסימני קריאה שנעים בתוכם במעגלים מעגלים. יש בה את הרצון שלי להתפתח ולהעניק לי ולילדים שלי אמא מעולה. יש בה עייפות ושעות שינה אבודות של שנים. יש בה תקווה לעתיד טוב יותר. יש בה ייאוש על כל מה שלא קרה, כל מה שלא יקרה וכל מה שכן. יש בה כעסים ותסכולים שאני מרגישה שאני לא יכולה לבטא. יש בה אותי האישה, אותי הילדה, אותי האמא, את אמא שלי ודור הנשים שלפניה. יש בה עולם, וכל העולם הזה הוא חלק ממני.
הוא הקולות שבתוכי. ואם אחכה רגע לפני התקתוק של כל המשימות, אשהה את התגובה שלי, אבחר מאיזה מקום אני פועלת, מאיזה מקום נובעת האנחה שלי, אולי יכולה להיווצר כאן תנועה אחרת.
אולי. ואולי לא. זה בסדר.
הבחירה היא באמת הסיפור כולו.
בתוך האנחה הזו יש עבר, הווה ועתיד.
שאלי את עצמך בהווה מה את צריכה, למה את זקוקה, מה יעזור לך לרגע קטנטן להתחבר אלייך, אל מי שאת, אל האיכות שלך.
באותו הרגע אלה יכולים להיות דברים קטנטנים- קפה בנוכחות, סמס לחברה, כוס מים, מקלחת חמה, לקרוא משהו, שיר משמח או מחבר לרגש אחר. זה קטן כמו אנחה רגעית, אבל זה עולם.
את יודעת, אמא?
האנחה שלך חשובה. כל כך חשובה.
את חשובה.
לא רק התפקיד שלך, אלא את, כל הבפנים שלך.
והבחירה שלך היא לעולם שלך. וחמלה עצמית היא בחירה חופשית, החופש לבחור ולעמוד מאחורי הבחירות שלנו. כאן תוכלי למצוא את הרצאת הדגל שלי על חמלה עצמית בדיגיטל, באופן שתוכלי לצפות בו בפיג׳מה ומתי שנוח לך.
ולסיום סיומת, אקדיש לך שיר.
2020 שמח לך אמא,
שתהיה לך שנת רוך, בעיקר כלפי עצמך,
שתהיה לך מספיק חמלה כדי להכיל את כל החלקים שלך,
שתגשימי מספיק חלומות שאת בוחרת בהם,
ושתזכרי גם לנוח בתוך כל המרוץ הזה. רוצה לספר לי עוד על האנחה שלך, אמא?
כתבי לי כאן למטה בטופס ואשמח לחזור אלייך.