%20(6).png)
הימים ימי קורונה והכל חסר וודאות.
הקרקע רועדת, הכל מכונס ולא ברור.
אנחנו עם הילדים וגם אמורות לעבוד ולתפקד
כשיש וירוס בלתי נראה שמולך עלינו, קורונה המלכה עם הכתר הבלתי מעורער.
ואשמה- מה איתה בימי קורונה?
היא נמצאת ונוכחת. אם את מכירה את הביקורת העצמית והאשמה מקודם, בתקופת קורונה, כמו בתקופה שאחרי הלידה, היא זוקפת את ראשה. בכלל, בתקופות משבר, בין אם אחרי הלידה, בתוך משבר רפואי, אישי או קורונה- הנטיה שלנו ״קופצת״ החוצה.
הפרפקציוניזם קופץ, האשמה קופצת, וכך גם המחסור הגדול בחמלה עצמית.
התקרבי רגע. אני רוצה להגיד לך משהו. את חשובה, אמא. דווקא עכשיו. דווקא היום. קחי לך קפסולת זמן שהיא רק שלך, שבה תוכלי להיות, להתפנות מהצריך הזה והצריך ההוא ולרצות משהו. קחי לך את קפסולת ה״אני חשובה״ ושאלי את עצמך מה יטעין אותה עכשיו, היום.
עצרי רגע, נשמי והסתכלי עלייך בעיניים טובות. את עושה את המיטב שלך והמיטב שלך נהדר כרגע. את חשובה, אמא. לא רק כאמא. את חשובה. נקודה.
קבלי ממני כמה הזמנות להתמודדות עם המצב הבלתי אפשרי הזה ולחמלה עצמית בימי קורונה:
1. תני מקום לכל קשת הרגשות.
אל תמהרי להפוך את הלימון לפאי לימון או לימונדה או שוקו. אל תמהרי לתפור פתרונות ולו״זים. תני לעצמך רגע להרגיש הכל- כל מה שעולה.
מותר וכדאי להרגיש את הכל- גם את הלימון וגם את הפאי.
2. לנשום לנשום לנשום.
אנחנו שוכחות את זה, במיוחד כשהימים אינטנסיביים. קחו המון המון אויר והוציאו המון המון אויר. זה משדר ביולוגית למערכת העצבים שלכן שאפשר טיפונת להירגע.
3. אי אפשר לגעת או לחבק אחרים? חבקי את עצמך. געי בעצמך במקום שזיהית שמתוח או מכווץ.
הרגשת את הלסת קפוצה? שימי יד.
שמת לב שהצוואר תפוס? שימי יד.
מגע משחרר אוקסיטוצין, ואוקסיטוצין הוא הורמון שמרגיע את הגוף. את ראויה לזה, דווקא עכשיו.
4. מוסיקה. איך אפשר בלעדיה.
נכון, יש דחף לראות כל הזמן חדשות, להתחבר ל-YNET, להיות ״על זה״, אבל אפשר ואפילו רצוי לעשות הפסקה קטנה ולשמוע שיר שאת אוהבת. הוא יכול להיות בתדר מקפיץ ואנרגטי, הוא יכול להיות רגוע ושקט. העיקר שעבורך הוא משמעותי, מחובר אלייך ועושה טוב.
5. שאלי את עצמך- מה יכול לתמוך בי עכשיו?
שאלי את השאלה הזו כמה שיותר, לפחות 3 פעמים ביום. תני לעצמך אויר, תני לעצמך מרחב לאפשר לך לקבל את מה שאת זקוקה.
זה יכול להיות קפה, שוקולד או רגע מקלחת- ממש קטן, ממש גדול. לא סתם אמרו ששינוי מתחיל בצעד קטן.
6. שאלי את עצמך- מה לא אפשרתי לעצמי לעשות ויכול להתממש בימי קורונה?
אולי זה הקורס הדיגיטלי ההוא שרציתי לעשות ולא היה לי זמן,
אולי זה הספר הזה שרציתי לקרוא,
אולי זה המשחק ההוא שקניתי לילדות ולא הספקנו לשחק בו,
אולי זה סדר בארונות.
7. נסי לעצור את היום למשך דקה ולא לעשות כלום.
כן, כלום. זה עובד כמו מדיטציה ומרגיע את המערכת. בטח יצא לך לקרוא בתקופה האחרונה כמה שעמום טוב לילדים ויוצר ואקום שבתוכו הם מגלים את היצירתיות שבהם. יודעת משהו? גם עלינו זה עובד- ברמה הפיזית והרגשית. דקה ביום של שעמום ובטלה תאפשר לך יותר אויר, ויותר אויר עבורך זה יותר חמלה עצמית. וחמלה עצמית- טוב, זה החיים עצמם.
8. איי שפיות בתוך הכאוס.
מצאי מקומות שבהם יש לך שליטה שיוכלו להרים את האנרגיה שלך וליצור קצת רוגע. נכון, אין לנו שליטה על הכל, אבל יש דברים שיש לנו שליטה עליהם.
עבורי, קפה עם שוקולד מריר מאפשר לי שפיות.
גם מוסיקה.
גם כתיבה.
מצאי את שלך, זה בטוח נמצא וקיים.
9. דברי עם הילדים על הפיל הורוד בחדר.
אל תנסי להסתיר מהם. שתפי אותם בצורה שבה הם יכולים להבין.
זה ישחרר אתכן, זה ישחרר אותם.
10. זכרי. המצב הזה זמני והוא יחלוף.
כולנו ביחד בסירה הזו
ויחד נעבור אותה.
וכאן תוכלי להאזין לפרק בפודקאסט שלי שמדבר בדיוק על זה- חמלה עצמית בימי קורונה.
חיבוק גדול ממני
במרחק שני מטר לפחות 💜
חני.